היום השלושים (אחוזם - בית גברין)

יצאנו לדרך!

לאורך ערוצו של נחל אדוריים. אם אתמול היה יום הכלניות שלנו, היום היה יום הרקפות.

 לאורך כל הדרך ליוו אותנו הרקפות, שדות החיטה הירוקים

וכמה פרות חביבות שהסתכלו עלינו מוזר...

לקראת סוף היום הגענו ל"ווילה".

הווילה נבנתה בשנות הארבעים, וחוץ מאיתנו ביקר שם גם גמאל עבד אל נאצר.

ניסיונות שלנו להצטלם עם הנוף מהמרפסת..

משם המשכנו לקיבוץ בית גוברין שם קיבל את פנינו יואב, הוא הציג לנו את המכינה והזמין אותנו לצטרף לשיעור. 

במכינה קיבלו אותנו ממש יפה! הבנות נתנו לנו להתקלח אצלן במקלחות, והזמינו אותנו להשתמש במטבח :)

כבר הרגשנו חלק מהמכינה והצטרפנו להרצאה של אריה קליין על מלחמת ששת הימים,  היה ממש נחמד. אבל אנחנו לא מתחרטות, מכינות זה לא מתאים לנו.

היום העשרים ותשעה (דביר - אחוזם)

קמנו בבוקר ויצאנו לנחל שקמה הלכנו בשדות,  ואנחנו ממש מצטערות שהרסנו לך, חקלאי יקר את השדה, זה לא אנחנו זו הוועדה לסימון שבילים...

מצאו את הסימון

משם המשכנו לאורך מסילת הרכבת והתלהבנו לראות רכבות ואז הגענו לשמורת פורה

שם ראינו את האגם העונתי, ולמזלנו זו הייתה העונה שלו!

בהמשך הגענו לגשר הרכבת הטורקי שנבנה בשנת 1915 בזמן סלילת המסילה לניצנה.

הגשר שימש להעברת כוחות אל עבר הגבול במצרים במטרה לקדם את התקפת האנגלים.

עלינו לתל נגלה עליו עץ גדול שלפי השמועה נראה גם מקרית גת, אבל את קרית גת אנחנו לא ראינו, בגלל האובך, שליווה אותנו כל היום.

מראש התל ראינו עדר כבשים שרעה בשדות הירוקים של ניו-זילנד (ככה האמנו לפחות..)

היינו בנחל סד ובקניון שלו, חזרנו לנחל שקמה אותו היינו צריכות לחצות, ראינו שני גברים שלקחו גזע עץ וניסו לארגן לעצמם חציה בטוחה ויבשה, ואנחנו לא ישבנו בחיבוק ידיים וצפינו בגברים ( האמת שעשינו את זה אבל רק לכמה שניות כדי לראות איך הם לא מצליחים) אלא המשכנו קצת הלאה במסלול וחצינו בנקודה נוחה ורדודה :)

המשכנו לטייל בין חורשות אורנים בדרך לתל קשת, כשלפתע ראינו כלניות! הרבה ולאורך כל הדרך! אז מי ממכם קוראינו היקרים (ההורים של דנה) שחושבים שפיספסנו את הכלניות הינה לכם ההוכחה:

בסופו של דבר הגענו לתל קשת ושם עזבנו את השביל כדי לישון בחוות פיליפ.

אנחנו לא ממליצות לאף אחד לישון שם!

כשהבנו את גודל הטעות חזרנו חזרה לאחוזם שם תכננו לישון על הדשא במושב, אבל אז פגשנו בשמעון (המלך) שרק ביקשנו ממנו הכוונה אל הדשא והוא מצידו הציע לנו להתארח בקראוון פנוי אצלו בחצר.

תודה לך שמעון!

היום העשרים ושמונה (סנסנה - קיבוץ דביר)

בקושי רב נפרדנו מסנסנה והתחלנו ללכת אל יער להב. בכניסה ליער עצרנו במרכז ג׳ו אלון- מוזיאון למורשת הבדואים שם ניסו למכור לנו פיתה דרוזית (עוד מישהו שם לב לבעיה?) לאחר ביקור קצר במקום המשכנו ללכת ביער להב.

ביציאה מהיער עלינו על גבעה תלולה (מתגעגעות לעליות במדבר) ובירידה ממנה פגשנו חבורת מטיילים מבוגרים שבדיוק סיימנו לאכול והכריחו אותנו לאכול קצת פיתה עם לאבנה.

שבעות ומרוצות המשכנו ללכת לחירבת זע׳ק. באישור של אחד המטיילים המקומיים חצינו דרך שדות החיטה במקום ללכת בכביש. בדרך ראינו כמה סוסים ושני ניסתה לאמץ אחד מהם שיצטרף אלינו להמשך הדרך.

ללא הצלחה המשכנו בדרכינו והלכנו לזחול בבית בד שנמצא במקום.
בכביש היציאה הגיעו המשפחה של דנה ונסענו יחד ליער דבירה לפיקניק.

אכלנו אוכל ביתי וטעים! עם בטן נפוחה נסענו לקיבוץ דביר שם אנחנו מתארחות בחדר שביליסטים. נפרדנו לשלום מהמשפחה של דנה ופרשנו לנו לשנצ של אחרי הארוחה :)
תודה רבה על הביקור!