קמנו בבוקר ויצאנו לנחל שקמה הלכנו בשדות, ואנחנו ממש מצטערות שהרסנו לך, חקלאי יקר את השדה, זה לא אנחנו זו הוועדה לסימון שבילים...
משם המשכנו לאורך מסילת הרכבת והתלהבנו לראות רכבות ואז הגענו לשמורת פורה
שם ראינו את האגם העונתי, ולמזלנו זו הייתה העונה שלו!
הגשר שימש להעברת כוחות אל עבר הגבול במצרים במטרה לקדם את התקפת האנגלים.
 |
| מצאו את הסימון |
בהמשך הגענו לגשר הרכבת הטורקי שנבנה בשנת 1915 בזמן סלילת המסילה לניצנה.
עלינו לתל נגלה עליו עץ גדול שלפי השמועה נראה גם מקרית גת, אבל את קרית גת אנחנו לא ראינו, בגלל האובך, שליווה אותנו כל היום.
מראש התל ראינו עדר כבשים שרעה בשדות הירוקים של ניו-זילנד (ככה האמנו לפחות..)
היינו בנחל סד ובקניון שלו, חזרנו לנחל שקמה אותו היינו צריכות לחצות, ראינו שני גברים שלקחו גזע עץ וניסו לארגן לעצמם חציה בטוחה ויבשה, ואנחנו לא ישבנו בחיבוק ידיים וצפינו בגברים ( האמת שעשינו את זה אבל רק לכמה שניות כדי לראות איך הם לא מצליחים) אלא המשכנו קצת הלאה במסלול וחצינו בנקודה נוחה ורדודה :)
המשכנו לטייל בין חורשות אורנים בדרך לתל קשת, כשלפתע ראינו כלניות! הרבה ולאורך כל הדרך! אז מי ממכם קוראינו היקרים (ההורים של דנה) שחושבים שפיספסנו את הכלניות הינה לכם ההוכחה:
בסופו של דבר הגענו לתל קשת ושם עזבנו את השביל כדי לישון בחוות פיליפ.
אנחנו לא ממליצות לאף אחד לישון שם!
כשהבנו את גודל הטעות חזרנו חזרה לאחוזם שם תכננו לישון על הדשא במושב, אבל אז פגשנו בשמעון (המלך) שרק ביקשנו ממנו הכוונה אל הדשא והוא מצידו הציע לנו להתארח בקראוון פנוי אצלו בחצר.
תודה לך שמעון!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כתבו לנו!