היום השלושים (אחוזם - בית גברין)

יצאנו לדרך!

לאורך ערוצו של נחל אדוריים. אם אתמול היה יום הכלניות שלנו, היום היה יום הרקפות.

 לאורך כל הדרך ליוו אותנו הרקפות, שדות החיטה הירוקים

וכמה פרות חביבות שהסתכלו עלינו מוזר...

לקראת סוף היום הגענו ל"ווילה".

הווילה נבנתה בשנות הארבעים, וחוץ מאיתנו ביקר שם גם גמאל עבד אל נאצר.

ניסיונות שלנו להצטלם עם הנוף מהמרפסת..

משם המשכנו לקיבוץ בית גוברין שם קיבל את פנינו יואב, הוא הציג לנו את המכינה והזמין אותנו לצטרף לשיעור. 

במכינה קיבלו אותנו ממש יפה! הבנות נתנו לנו להתקלח אצלן במקלחות, והזמינו אותנו להשתמש במטבח :)

כבר הרגשנו חלק מהמכינה והצטרפנו להרצאה של אריה קליין על מלחמת ששת הימים,  היה ממש נחמד. אבל אנחנו לא מתחרטות, מכינות זה לא מתאים לנו.

היום העשרים ותשעה (דביר - אחוזם)

קמנו בבוקר ויצאנו לנחל שקמה הלכנו בשדות,  ואנחנו ממש מצטערות שהרסנו לך, חקלאי יקר את השדה, זה לא אנחנו זו הוועדה לסימון שבילים...

מצאו את הסימון

משם המשכנו לאורך מסילת הרכבת והתלהבנו לראות רכבות ואז הגענו לשמורת פורה

שם ראינו את האגם העונתי, ולמזלנו זו הייתה העונה שלו!

בהמשך הגענו לגשר הרכבת הטורקי שנבנה בשנת 1915 בזמן סלילת המסילה לניצנה.

הגשר שימש להעברת כוחות אל עבר הגבול במצרים במטרה לקדם את התקפת האנגלים.

עלינו לתל נגלה עליו עץ גדול שלפי השמועה נראה גם מקרית גת, אבל את קרית גת אנחנו לא ראינו, בגלל האובך, שליווה אותנו כל היום.

מראש התל ראינו עדר כבשים שרעה בשדות הירוקים של ניו-זילנד (ככה האמנו לפחות..)

היינו בנחל סד ובקניון שלו, חזרנו לנחל שקמה אותו היינו צריכות לחצות, ראינו שני גברים שלקחו גזע עץ וניסו לארגן לעצמם חציה בטוחה ויבשה, ואנחנו לא ישבנו בחיבוק ידיים וצפינו בגברים ( האמת שעשינו את זה אבל רק לכמה שניות כדי לראות איך הם לא מצליחים) אלא המשכנו קצת הלאה במסלול וחצינו בנקודה נוחה ורדודה :)

המשכנו לטייל בין חורשות אורנים בדרך לתל קשת, כשלפתע ראינו כלניות! הרבה ולאורך כל הדרך! אז מי ממכם קוראינו היקרים (ההורים של דנה) שחושבים שפיספסנו את הכלניות הינה לכם ההוכחה:

בסופו של דבר הגענו לתל קשת ושם עזבנו את השביל כדי לישון בחוות פיליפ.

אנחנו לא ממליצות לאף אחד לישון שם!

כשהבנו את גודל הטעות חזרנו חזרה לאחוזם שם תכננו לישון על הדשא במושב, אבל אז פגשנו בשמעון (המלך) שרק ביקשנו ממנו הכוונה אל הדשא והוא מצידו הציע לנו להתארח בקראוון פנוי אצלו בחצר.

תודה לך שמעון!

היום העשרים ושמונה (סנסנה - קיבוץ דביר)

בקושי רב נפרדנו מסנסנה והתחלנו ללכת אל יער להב. בכניסה ליער עצרנו במרכז ג׳ו אלון- מוזיאון למורשת הבדואים שם ניסו למכור לנו פיתה דרוזית (עוד מישהו שם לב לבעיה?) לאחר ביקור קצר במקום המשכנו ללכת ביער להב.

ביציאה מהיער עלינו על גבעה תלולה (מתגעגעות לעליות במדבר) ובירידה ממנה פגשנו חבורת מטיילים מבוגרים שבדיוק סיימנו לאכול והכריחו אותנו לאכול קצת פיתה עם לאבנה.

שבעות ומרוצות המשכנו ללכת לחירבת זע׳ק. באישור של אחד המטיילים המקומיים חצינו דרך שדות החיטה במקום ללכת בכביש. בדרך ראינו כמה סוסים ושני ניסתה לאמץ אחד מהם שיצטרף אלינו להמשך הדרך.

ללא הצלחה המשכנו בדרכינו והלכנו לזחול בבית בד שנמצא במקום.
בכביש היציאה הגיעו המשפחה של דנה ונסענו יחד ליער דבירה לפיקניק.

אכלנו אוכל ביתי וטעים! עם בטן נפוחה נסענו לקיבוץ דביר שם אנחנו מתארחות בחדר שביליסטים. נפרדנו לשלום מהמשפחה של דנה ופרשנו לנו לשנצ של אחרי הארוחה :)
תודה רבה על הביקור!

היום העשרים ושבעה (בית היערן - סנסנה)

יצאנו מבית היערן שוב מופתעות לגלות שהמדבר נגמר.

הגענו לחורבת יתיר, שם פגשנו את התושבים המקומיים.. כבשים מלא כבשים!

עלינו עליות ירדנו ירידות הנופים היו מדהימים

ההליכה ביער היא עבורנו חוויה חדשה ומרעננת

מרגישות כמו נסיכות במחזמר של דיסני, וכמו כל נסיכות הגענו בסוף היום לארמון שלנו, בקתת השביליסטים בסנסנה!

כשהגענו לסנסנה פגשנו בשירה סופר הפיה הטובה שלנו, שנתנה לנו מפתח לבקתה והזמינה אותנו לארוחת שישי.
שוב פגשנו את השבילונים ואת רותם שהגיע לבקר. הלכנו בערב לבית משפחת סופר שם פגשנו את רועי שהביא לנו לשחק בארנבונים , כשכולם חזרו מבית הכנסת עזרנו לערוך את השולחן והתיישבנו לארוחת שישי שהייתה מדהימה!
מוקסמות מהכנסת האורחים חזרנו לארמון שלנו וישנו שנת יופי של נסיכות
FYI עברנו כבר 465 ק"מ עוד 544

לנרי באהבה

היום העשרים וששה (ערד - בית היערן)

התעוררנו בבוקר מוקדם כמובן, ויצאנו לדרך לכיוון פארק ערד, בדרך ראינו מלא כבשים הרבה כלבים וקצת בדואים.

בתאבון גור קטן

המשכנו אל תל ערד שמרחוק נראה היה כמו פסגת האולימפוס, וגילינו את הצפון!

ראינו שקדיות פורחות  וריחן הנעים ליווה אותנו לאורך הדרך. עברנו בשדות והצבעים התחלפו לירוק.

עצרנו לטיול וארוחת בוקר בתל ערד הייתה הפוגה נחמדה, במהלכה ראינו את העיר ערד של תקופת הברונזה.

שני יושבת בארמון המלך

והמשכנו בדרכנו לעלות את הר עמשא, שהוא לידיעתכם הנקודה השנייה בגובהה לאורך שביל ישראל, ממש דילגנו אותו! הרומאים (כפרה עליהם) סללו בזמנם דרך נוחה וכיפית שהשתמרה נהדר, חבל שהם לא סללו עד אילת.

מהפסגה ירדנו לכיוון ישוב עמשא ויער יתיר,  די מגניב לדעת שמעכשיו נדבר על יערות ועצים.
הגענו לעמשא רעננות ומלאות כוחות התיישבנו בחדר השביליסטים והשתעממנו, אז
החלטנו להמשיך הלאה במסלול, המשכנו בטיול קליל ביער יתיר עד שהגענו לבית היערן.

שם למרבה ההפתעה חיכו לנו השבילונים (ידענו שהם יהיו שם).
התקלחנו אכלנו והלכנו לישון -לילה טוב :)

היום העשרים וחמש (ערד)

החלטנו לעשות לנו יום מנוחה, אז ישנו.. ולמרות שתכננו לנוח התעוררנו כבר בחמש בבוקר ואחרי  כמה שעות של שיעמום החלטנו לצאת לקרוע את העיר!
אז הלכנו למוזיאון הזכוכית ולא נכנסנו...
והלכנו לאוהל עופר ולא נכנסנו..
בסופו של דבר הלכנו לאכול המבורגר כמובן ששוב במקום הכי טוב באזור, מסעדת מוזה. משם המשכנו על בטן מלאה חזרה לביתו של איציק, למנוחת צהריים קלה שלאחריה כמובן ששוב הלכנו לאכול והפעם פיצה.
לסיכום יום המנוחה שלנו היה קצת מנוחה לרגליים ויום עבודה מלא לבטן, לישון לא הצלחנו יותר מדי.. 

היום העשרים וארבעה (נחל כנפן - ערד)

יומני היקר שלום,
הבוקר קמנו בידיעה שיום קצר מצפה לנו כשבסופו ערד העיר הגדולה מחכה לנו!
המשכנו בהליכה בנחל כנפן ההליכה היתה קשה ולא נוחה ומידי פעם מצאנו את עצמינו הפוכות כאשר טיפסנו על סלעים.
בסוף הנחל עלינו על הר קינה שם ראינו בפעם הראשונה את ערד!

משם המשכנו לכיוון ראש זוהר שם יש נקודת תצפית יפה על נופי דרום מדבר יהודה, הרי מואב, רכסי צפון הנגב, דרום עגן ים המלח ודרום הר חברון.

הגענו לרוג'ום זוהר שם ראינו את הכביש המוביל לערד.

כמובן שלא הלכנו בו אלא העדפנו ללכת בתעלת הביוב לידו. לפי הספר הלכנו בואדי. אבל ניתן לכם להחליט בעצמיכם.

בסוף העליה מהואדי חיכה לנו אבא של שני ואיציק ססי (קרוב משפחה) שבאו לקבל את פנינו ואיתם המשכנו לביתו של איציק ששמח להכניס אותנו לביתו על אף שמיהר לנסוע לחופשה. כך נשארנו לנו שלושתינו בדירתו.
מיהרנו להתקלח ולאחר המקלחת אבא של שני לקח אותנו לאכול במקום הכי טוב באיזור! (היחיד) שנקרא מוזה.
אכלנו הרבה כמו שאנחנו אוהבות והמשכנו על בטן מלאה לשופינג מטורף בשופרסל. אחרי פינוקים רבים מאבא של שני חזרנו לביתו של איציק לשלפשטונדה. 
נפרדנו מאבא של שני לשלום. תודה רבה על היום!

היום העשרים ושלושה (דימונה - נחל כנפן)

התעוררנו מחוייכות ביקיצה טבעית בשעה 5 בבוקר והתחלנו להתארגן.. אמא של יובל התעוררה והכינה לנו ארוחת בוקר לפני שיצאנו איתה לדרך לצומת דימונה. תודה ענקית אמא של יובי כרובי גם על האוכל המדהים וגם על הכנסת האורחים שלא ברורה לנו מאליו!

הגענו לצומת וכעבור דקות ספורות עצר לנו בחור חביב בשם ג׳ונה. איזה עולם קטן!!! ג׳ונה הוא בעצם חבר טוב של השבילונים שהכרנו בן ועדי:)
אחרי נסיעה נחמדה ירדנו במצד תמר והתחלנו לצעוד בבקעת צבאים. ראינו כמה גמלים ובדואי על חמור לידם. השביל היה מישורי וקליל

עד שהגענו לנחל גמלים שם התחילה עליה קצרה ותלולה. בתחילת העליה כשכל כוחותינו מופנים להליכה הקשה פתאום שמענו פיצוץ אדיררר

עדיין לא הצלחנו לגלות מה זה היה.. בסוף העליה ראינו את הכביש שמסמן את סוף המסלול שלנו.
היות והיום היה קצר החלטנו שלא הספיק לנו ושאנחנו מעדיפות לצמצם מרחק לערד. אז הלכנו בנחל חמר שם שמענו שריקות וצעקות. מבולבלות חיפשנו את מקור הרעש עד שפתאום מצאנו בין הסדקים בצוק שני בחורים

אין ספק שהצליחו להוכיח כי מוצאו של האדם הוא מהקוף. עצרנו להפסקה איתם (כמובן הם ירדו למטה מהצוק בשבילינו) כיבדו אותנו בעוגיות והחלפנו חוויות. אמנם היה נחמד אך היינו צריכות למצוא עוד מקום לישון בו בלילה אז בלית ברירה נפרדנו לשלום והמשכנו לנו בדרכינו בנחל קינה.

 תוך כדי ההליכה בנחל פתאום הפתיעו אותנו שני בחורים שניסו לעקוף אותנו בדרך. לא נתנו להם והכרחנו אותם לעצור לשיחה. בשיחה קצרצרה גילינו שהם גם עושים את השביל. לקוראינו המתמידים נחשו מי אלה??? (רמז: גשו ליום השלישי) כן! צדקתם! אלה השניים שהלכו שני ק״מ לפנינו! עקפנו אותם:) הם לא נהנו משירתינו כל כך והגבירו מהירות כדי להתרחק (לידיעתכם הם דוסים מתנחלים). לא נעלבנו המשכנו ללכת לנחל כנפן עד שמצאנו לנו פינה חביבה לישון בה .. לילה טוב
נ.ב
מחר ערד!!!!

היום העשרים ושנים (מכתש קטן - מצד תמר)

התעוררנו אחרי לילה מעולה לבד בחניון הלילה, ויצאנו לטיול במכתש הקטן.
ירדנו במעלה עלי, בהתחלה חששנו ממנו מאוד, הוא היה תלול אך מסודר להפליא והירידה היתה קלילה ונוחה.

 חצינו את המכתש והגענו למפער המכתש שם פגשנו פועל ערבי ובוס יהודי שאמר לו מה לעשות, הסתובבנו וחזרנו אל השביל.
המשכנו במסלולנו וראינו גבעות צבעוניות.

משם התחילה העליה הגדולה שלנו להיום, מעלה חצירה,  שהייתה עליה קשה וארוכה אבל אחרי הכרבולת הכל קטן עלינו.

בסוף העליה פגשנו שלושה בחורים שהמליצו לנו בחום לבקר בעין צפית, הקשבנו לעצתה וביקרנו בשלולית בוץ מיותרת... -לא נורא.

התחלנו לעבוד אל עבר מצד תמר ובדרך דיברנו עם בוחרה חמודה בשם יובי כרובי (נשמע מוכר?) שהציע לנו להתארח אצלה בדימונה,  מסתבר שזה קרוב.
הגענו למצד תמר ותכננו לטפוס טרמפ לדימונה, לא הספקנו להגיע לכביש וכבר חיכתה לנו מכונית (מסתבר שהם סתם עצרו לקרר את האוטו - אבל זה מסתדר טוב יותר בסיפור) במכונית היו שני בחורים חמודים שהסכימו לקחת אותנו עד ליעדנו בדימונה,  למרות שזה לא היה במסלולם. מסתבר שאחד הבחורים מתכנן לעשות את שביל ישראל בקרוב והבטחנו לו שנשמור על קשר וניתן לו טיפים :)
הגענו לדימונה ויובל כבר יצאה לקראתנו (מסתבר שהיא יצאה להביא משהו לאחיה - אבל שוב זה מסתדר טוב בסיפור)
אצל יובל המלאכית קיבלנו יחס של נסיכות,  היא דאגה לנו להכל מקלחת כביסה ואוכל מדהים! באמת שעד כה לא זכינו ליחס מושלם שכזה! הלכנו לישון את שנת היופי שלנו במיטה של יובל עם חיוך ענק שלא ירד כל הלילה.
תודה רבה רבה רבה לך יובי כרובי!

היום העשרים ואחד ( אורון - מצפה המכתש)

היום ההורים של שני באים לבקר אותנו והובטח לנו שיגיעו עם סיר ג׳חנון. אז פתחנו את הבוקר מוקדם מהרגיל בידיעה שבסוף המסלול נמצא הג׳חנון! אין ספק שהציפייה גרמה לנו ללכת בקצב כפול ומהיר. פתחנו את היום בעין ירקעם המהמם!!

המשכנו ללכת בנחל חתירה והגענו למעלה פלמח התלול. מסתבר שחיילי הפלמח עלו את העלייה ללא עזרה של סולמות ויתדות, שאנחנו הרשנו לעצמנו להשתמש בכדי לרדת להגיע קצת יותר מהר.
אם הפלמ״ח הצליחו לעלות את זה אין לנו ספק שאנחנו נצליח לרדת!
רצנו במהירות בנחל כמוס וישר אחריו בנחל ימין (יש לציין כי שמו של סבא רבא של שני הוא כמוס ימין! אין ספק שהמקום נקרא על שמו)
עלינו בקלילות במעלה ימין וראינו סדקים עמוקים בראש המעלה, שם צעקנו וההד שחזר אלינו היה ממש מגניב וארוך (5 שניות שלמות!) משם המשכנו למצד צפיר והנוף היה מהמם.

מאותו רגע כבר הרגשנו ממש את סוף המסלול ואת הסיר ג׳חנון ממולינו.. דילגנו לנו עד סוף המסלול והגענו לחניון הלילה מצפה המכתש. התקלחנו ושמנו בגדים חגיגיים (ברור) ואז המשפחה של שני הגיעה! לאחר ארוחה טובה עלינו למצפה המכתש (טעימה מהיום שמצפה לנו מחר)
לאחר המסלול הקצר לא יכולנו להיפרד לפני עוד ארוחה ביתית טובה וטעימה. על בטן מלאה ומפוצצת המשפחה של שני חזרה צפונה ואנחנו נשארנו לישון בחניון. תודה רבה לכל מי שהגיע לבקר!!