היום העשרים ושבעה (בית היערן - סנסנה)

יצאנו מבית היערן שוב מופתעות לגלות שהמדבר נגמר.

הגענו לחורבת יתיר, שם פגשנו את התושבים המקומיים.. כבשים מלא כבשים!

עלינו עליות ירדנו ירידות הנופים היו מדהימים

ההליכה ביער היא עבורנו חוויה חדשה ומרעננת

מרגישות כמו נסיכות במחזמר של דיסני, וכמו כל נסיכות הגענו בסוף היום לארמון שלנו, בקתת השביליסטים בסנסנה!

כשהגענו לסנסנה פגשנו בשירה סופר הפיה הטובה שלנו, שנתנה לנו מפתח לבקתה והזמינה אותנו לארוחת שישי.
שוב פגשנו את השבילונים ואת רותם שהגיע לבקר. הלכנו בערב לבית משפחת סופר שם פגשנו את רועי שהביא לנו לשחק בארנבונים , כשכולם חזרו מבית הכנסת עזרנו לערוך את השולחן והתיישבנו לארוחת שישי שהייתה מדהימה!
מוקסמות מהכנסת האורחים חזרנו לארמון שלנו וישנו שנת יופי של נסיכות
FYI עברנו כבר 465 ק"מ עוד 544

לנרי באהבה

היום העשרים וששה (ערד - בית היערן)

התעוררנו בבוקר מוקדם כמובן, ויצאנו לדרך לכיוון פארק ערד, בדרך ראינו מלא כבשים הרבה כלבים וקצת בדואים.

בתאבון גור קטן

המשכנו אל תל ערד שמרחוק נראה היה כמו פסגת האולימפוס, וגילינו את הצפון!

ראינו שקדיות פורחות  וריחן הנעים ליווה אותנו לאורך הדרך. עברנו בשדות והצבעים התחלפו לירוק.

עצרנו לטיול וארוחת בוקר בתל ערד הייתה הפוגה נחמדה, במהלכה ראינו את העיר ערד של תקופת הברונזה.

שני יושבת בארמון המלך

והמשכנו בדרכנו לעלות את הר עמשא, שהוא לידיעתכם הנקודה השנייה בגובהה לאורך שביל ישראל, ממש דילגנו אותו! הרומאים (כפרה עליהם) סללו בזמנם דרך נוחה וכיפית שהשתמרה נהדר, חבל שהם לא סללו עד אילת.

מהפסגה ירדנו לכיוון ישוב עמשא ויער יתיר,  די מגניב לדעת שמעכשיו נדבר על יערות ועצים.
הגענו לעמשא רעננות ומלאות כוחות התיישבנו בחדר השביליסטים והשתעממנו, אז
החלטנו להמשיך הלאה במסלול, המשכנו בטיול קליל ביער יתיר עד שהגענו לבית היערן.

שם למרבה ההפתעה חיכו לנו השבילונים (ידענו שהם יהיו שם).
התקלחנו אכלנו והלכנו לישון -לילה טוב :)

היום העשרים וחמש (ערד)

החלטנו לעשות לנו יום מנוחה, אז ישנו.. ולמרות שתכננו לנוח התעוררנו כבר בחמש בבוקר ואחרי  כמה שעות של שיעמום החלטנו לצאת לקרוע את העיר!
אז הלכנו למוזיאון הזכוכית ולא נכנסנו...
והלכנו לאוהל עופר ולא נכנסנו..
בסופו של דבר הלכנו לאכול המבורגר כמובן ששוב במקום הכי טוב באזור, מסעדת מוזה. משם המשכנו על בטן מלאה חזרה לביתו של איציק, למנוחת צהריים קלה שלאחריה כמובן ששוב הלכנו לאכול והפעם פיצה.
לסיכום יום המנוחה שלנו היה קצת מנוחה לרגליים ויום עבודה מלא לבטן, לישון לא הצלחנו יותר מדי.. 

היום העשרים וארבעה (נחל כנפן - ערד)

יומני היקר שלום,
הבוקר קמנו בידיעה שיום קצר מצפה לנו כשבסופו ערד העיר הגדולה מחכה לנו!
המשכנו בהליכה בנחל כנפן ההליכה היתה קשה ולא נוחה ומידי פעם מצאנו את עצמינו הפוכות כאשר טיפסנו על סלעים.
בסוף הנחל עלינו על הר קינה שם ראינו בפעם הראשונה את ערד!

משם המשכנו לכיוון ראש זוהר שם יש נקודת תצפית יפה על נופי דרום מדבר יהודה, הרי מואב, רכסי צפון הנגב, דרום עגן ים המלח ודרום הר חברון.

הגענו לרוג'ום זוהר שם ראינו את הכביש המוביל לערד.

כמובן שלא הלכנו בו אלא העדפנו ללכת בתעלת הביוב לידו. לפי הספר הלכנו בואדי. אבל ניתן לכם להחליט בעצמיכם.

בסוף העליה מהואדי חיכה לנו אבא של שני ואיציק ססי (קרוב משפחה) שבאו לקבל את פנינו ואיתם המשכנו לביתו של איציק ששמח להכניס אותנו לביתו על אף שמיהר לנסוע לחופשה. כך נשארנו לנו שלושתינו בדירתו.
מיהרנו להתקלח ולאחר המקלחת אבא של שני לקח אותנו לאכול במקום הכי טוב באיזור! (היחיד) שנקרא מוזה.
אכלנו הרבה כמו שאנחנו אוהבות והמשכנו על בטן מלאה לשופינג מטורף בשופרסל. אחרי פינוקים רבים מאבא של שני חזרנו לביתו של איציק לשלפשטונדה. 
נפרדנו מאבא של שני לשלום. תודה רבה על היום!

היום העשרים ושלושה (דימונה - נחל כנפן)

התעוררנו מחוייכות ביקיצה טבעית בשעה 5 בבוקר והתחלנו להתארגן.. אמא של יובל התעוררה והכינה לנו ארוחת בוקר לפני שיצאנו איתה לדרך לצומת דימונה. תודה ענקית אמא של יובי כרובי גם על האוכל המדהים וגם על הכנסת האורחים שלא ברורה לנו מאליו!

הגענו לצומת וכעבור דקות ספורות עצר לנו בחור חביב בשם ג׳ונה. איזה עולם קטן!!! ג׳ונה הוא בעצם חבר טוב של השבילונים שהכרנו בן ועדי:)
אחרי נסיעה נחמדה ירדנו במצד תמר והתחלנו לצעוד בבקעת צבאים. ראינו כמה גמלים ובדואי על חמור לידם. השביל היה מישורי וקליל

עד שהגענו לנחל גמלים שם התחילה עליה קצרה ותלולה. בתחילת העליה כשכל כוחותינו מופנים להליכה הקשה פתאום שמענו פיצוץ אדיררר

עדיין לא הצלחנו לגלות מה זה היה.. בסוף העליה ראינו את הכביש שמסמן את סוף המסלול שלנו.
היות והיום היה קצר החלטנו שלא הספיק לנו ושאנחנו מעדיפות לצמצם מרחק לערד. אז הלכנו בנחל חמר שם שמענו שריקות וצעקות. מבולבלות חיפשנו את מקור הרעש עד שפתאום מצאנו בין הסדקים בצוק שני בחורים

אין ספק שהצליחו להוכיח כי מוצאו של האדם הוא מהקוף. עצרנו להפסקה איתם (כמובן הם ירדו למטה מהצוק בשבילינו) כיבדו אותנו בעוגיות והחלפנו חוויות. אמנם היה נחמד אך היינו צריכות למצוא עוד מקום לישון בו בלילה אז בלית ברירה נפרדנו לשלום והמשכנו לנו בדרכינו בנחל קינה.

 תוך כדי ההליכה בנחל פתאום הפתיעו אותנו שני בחורים שניסו לעקוף אותנו בדרך. לא נתנו להם והכרחנו אותם לעצור לשיחה. בשיחה קצרצרה גילינו שהם גם עושים את השביל. לקוראינו המתמידים נחשו מי אלה??? (רמז: גשו ליום השלישי) כן! צדקתם! אלה השניים שהלכו שני ק״מ לפנינו! עקפנו אותם:) הם לא נהנו משירתינו כל כך והגבירו מהירות כדי להתרחק (לידיעתכם הם דוסים מתנחלים). לא נעלבנו המשכנו ללכת לנחל כנפן עד שמצאנו לנו פינה חביבה לישון בה .. לילה טוב
נ.ב
מחר ערד!!!!

היום העשרים ושנים (מכתש קטן - מצד תמר)

התעוררנו אחרי לילה מעולה לבד בחניון הלילה, ויצאנו לטיול במכתש הקטן.
ירדנו במעלה עלי, בהתחלה חששנו ממנו מאוד, הוא היה תלול אך מסודר להפליא והירידה היתה קלילה ונוחה.

 חצינו את המכתש והגענו למפער המכתש שם פגשנו פועל ערבי ובוס יהודי שאמר לו מה לעשות, הסתובבנו וחזרנו אל השביל.
המשכנו במסלולנו וראינו גבעות צבעוניות.

משם התחילה העליה הגדולה שלנו להיום, מעלה חצירה,  שהייתה עליה קשה וארוכה אבל אחרי הכרבולת הכל קטן עלינו.

בסוף העליה פגשנו שלושה בחורים שהמליצו לנו בחום לבקר בעין צפית, הקשבנו לעצתה וביקרנו בשלולית בוץ מיותרת... -לא נורא.

התחלנו לעבוד אל עבר מצד תמר ובדרך דיברנו עם בוחרה חמודה בשם יובי כרובי (נשמע מוכר?) שהציע לנו להתארח אצלה בדימונה,  מסתבר שזה קרוב.
הגענו למצד תמר ותכננו לטפוס טרמפ לדימונה, לא הספקנו להגיע לכביש וכבר חיכתה לנו מכונית (מסתבר שהם סתם עצרו לקרר את האוטו - אבל זה מסתדר טוב יותר בסיפור) במכונית היו שני בחורים חמודים שהסכימו לקחת אותנו עד ליעדנו בדימונה,  למרות שזה לא היה במסלולם. מסתבר שאחד הבחורים מתכנן לעשות את שביל ישראל בקרוב והבטחנו לו שנשמור על קשר וניתן לו טיפים :)
הגענו לדימונה ויובל כבר יצאה לקראתנו (מסתבר שהיא יצאה להביא משהו לאחיה - אבל שוב זה מסתדר טוב בסיפור)
אצל יובל המלאכית קיבלנו יחס של נסיכות,  היא דאגה לנו להכל מקלחת כביסה ואוכל מדהים! באמת שעד כה לא זכינו ליחס מושלם שכזה! הלכנו לישון את שנת היופי שלנו במיטה של יובל עם חיוך ענק שלא ירד כל הלילה.
תודה רבה רבה רבה לך יובי כרובי!

היום העשרים ואחד ( אורון - מצפה המכתש)

היום ההורים של שני באים לבקר אותנו והובטח לנו שיגיעו עם סיר ג׳חנון. אז פתחנו את הבוקר מוקדם מהרגיל בידיעה שבסוף המסלול נמצא הג׳חנון! אין ספק שהציפייה גרמה לנו ללכת בקצב כפול ומהיר. פתחנו את היום בעין ירקעם המהמם!!

המשכנו ללכת בנחל חתירה והגענו למעלה פלמח התלול. מסתבר שחיילי הפלמח עלו את העלייה ללא עזרה של סולמות ויתדות, שאנחנו הרשנו לעצמנו להשתמש בכדי לרדת להגיע קצת יותר מהר.
אם הפלמ״ח הצליחו לעלות את זה אין לנו ספק שאנחנו נצליח לרדת!
רצנו במהירות בנחל כמוס וישר אחריו בנחל ימין (יש לציין כי שמו של סבא רבא של שני הוא כמוס ימין! אין ספק שהמקום נקרא על שמו)
עלינו בקלילות במעלה ימין וראינו סדקים עמוקים בראש המעלה, שם צעקנו וההד שחזר אלינו היה ממש מגניב וארוך (5 שניות שלמות!) משם המשכנו למצד צפיר והנוף היה מהמם.

מאותו רגע כבר הרגשנו ממש את סוף המסלול ואת הסיר ג׳חנון ממולינו.. דילגנו לנו עד סוף המסלול והגענו לחניון הלילה מצפה המכתש. התקלחנו ושמנו בגדים חגיגיים (ברור) ואז המשפחה של שני הגיעה! לאחר ארוחה טובה עלינו למצפה המכתש (טעימה מהיום שמצפה לנו מחר)
לאחר המסלול הקצר לא יכולנו להיפרד לפני עוד ארוחה ביתית טובה וטעימה. על בטן מלאה ומפוצצת המשפחה של שני חזרה צפונה ואנחנו נשארנו לישון בחניון. תודה רבה לכל מי שהגיע לבקר!!

היום העשרים (מחניון לילה מדור - אורון)

 זהו היום הקשה ביותר על שביל ישראל, עקב כך התעוררנו מוקדם מתוך תקווה שנצליח לסיים את המסלול לפני השקיעה. התחלנו את היום ליד גבעת מדור, ומשם התחלנו בעליה תלולה ומאתגרת על הכרבולת, שנמשכה זמן רב. לאורך העליה ראינו גבים יפהפיים ונוף עוצר נשימה!

המשכנו במסלולינו התלול, כשלפתע ראינו טביעת פרסה ענקית ומוזרה הסתכלנו טוב טוב וראינו עדר גמלים!

מצאו את הגמלים

הדבר עודד אותנו מאוד,  כי אם בהמה ששוקלת יותר מחצי טון מטיילת לה על הכרבולת אז אנחנו חייבות לדלג לנו בדרך.

לא דילגנו, זה היה קשה מדי, אז אולי אנחנו לא מותרות מהגמל..
בהמשך ראינו עקרב צהוב, יש לציין שזו הפעם הראשונה במדבר שאנו רואות משהו מסוכן יותר מאיתנו.

לקראת השקיעה כבר היינו קרובות לאורון, אך מלאכה רבה עוד לפנינו: להביא מים, להקים אוהל והכי חשוב להכין ארוחת שישי.

כשהגענו פגשנו באיש שיצא לקראתנו וכעס על כך שאיחרנו,  ומסתבר שאיחרנו לארוחת השישי ופספסנו את הקוסקוס. התנצלנו והתכוונו להכין קצת מהאוכל שלנו. אותו האיש (אנו חושבות ששמו גדי) הכיר לנו את בנו, ענר, ואת חברו זיו. שמתכננים לעשות יחד את הכרבולת מחר. פגשנו בשביליסט נוסף בשם רז (ידוע בכינוי הפרופסור). ויחד כולנו התיישבו להמשך הארוחה שכללה מרק, תפו"א צלוי, לחם עם נקניק, תה ועוגיות.
חשוב לציין שהיינו מאושרות!

הלכנו לישון עם חיוך על הפנים, מאושרות מהחוויה והאנשים המדהימים שפוגשים בדרך :-)
מעכשיו הכל קטן עלינו!

היום התשעה עשר(מדרשת בן גוריון - חניון לילה מדור)

קמנו בבוקר בדירתו של יובל,  והלכנו לראות את גן הפיסול הסביבתי -לא מצאנו אותו, אבל גילינו ששני שכחה את הכובע, עיקוב קצר והמשכנו ללכת בשביל.
פתאום ראינו סימני נחיתה של חללית חייזרים!

כשהתקרבנו גילינו להפתעתנו שהכל מורכב משמות ומשפטים שהשאירו קודמנו בשביל,  בניהם ראינו גם כאלו שנשארו כבר כמה שנים. כמובן שללא היסוס השארנו גם את חותמנו!

היום היה יחסית קצר אבל חם מאוד, והרשנו לעצמנו לשתות הרבה, אך כשהגענו לחניון התברר לנו שלא נשאר לנו עוד מים לבישול.  ואז הגיעו שני שביליסטים נוספים (הם מעדיפים את הכינוי "שבילונים "), עם מלא מים ומשלוח מארומה שקיבלו ישר לחניון.
העברנו יחד את הלילה מסביב למדורה וגילינו שכבר שבועיים אנחנו שומעים וחולפים אחד על פני השני.
שמחנו מאוד מחברתם וסיכמנו שניפגש בהמשך.

היום השמונה עשר (נחל חווה - מדרשת בן גוריון)

התעוררנו בחניון נחל חווה בידיעה שמצפה לנו יום ארוך נוסף. התחלנו ללכת לאורך ציר הנפט, אנחנו לא מבינות אבל נראה שמקומו אואירח אותנו בחוםונה על כל עליה אפשרית. ראינו את בקעת צין (פעם גרנו ברחוב צין - אז היה מרגש).

עין שביב מלמעלה 

המשכנו בהליכה והגענו לנווה מדבר עין שביב שהיה יפה מאוד, מגוון הצמחים החיות והיצורים שהיה מהגדול שראינו עד כה במדבר!

אנחנו בנווה מדבר! 

ציפור שממש ביקשה תמונה 

המשכנו אל עבר נחל עקב. לאחר חציית הנחל ירדנו בירידה תלולה אל עין עקב שם פגשנו מלא מטיילים, אז עשינו לנו הפסקה קטנה וכמובן ששיכשכנו את הרגליים במים הקרים.

לאחר העצירה נאמר לנו שלא נצליח לטפס על חוד עקב, אך תוך שעה קלה הגענו לפסגה. הנוף היה יפהפה. את הירידה התלולה עשינו בגבורה ובמהרה הגענו לשביל הממשיך למדרשת בן גוריון. בדרכנו למדרשה הציע לנו מטייל נחמד הקפצה למדרשה, הסכמנו בשמחה. מרוב התרגשות שכחנו לשים לב ודנה (שימו לב סופסוף פשלה של דנה) שכחה את המקל באוטו.
אז חברים יקרים אם מישהו מכיר קצין בדובדבן שהשתחרר לפני חמישה ימים ויש לו חברה מטללים - נשמח אם תעזרו לנו להשיב את המקל של דנה!חזרה לסיפור, במדרשה התארחנו אצל יובל המלאך שהיה מאוד נחמד ואירחו אותנו בחום, אך היינו מותשות מיום ההליכה והלכנו לישון מוקדם...
מצטערות יובל בדרך כלל אנחנו יותר חברותיות.

היום השבעה עשר ( מצפה רמון - חניון לילה חווה)

את היום התחלנו בגן הפסלים החביב שיושב על מצוק מכתש רמון. משם המשכנו בהליכה לאורך שפת המכתש. ההליכה היתה קלה ותוך זמן קצר עלינו את מעלה מחמל. בהמשך הדרך ראינו עמוד מתאורולוגי שהציבו אותו שם למען בדיקת התיישבות באיזור. לא קרה. משם הגענו לנחל חווה. בנחל ירדנו על סלעים ענקיים והרגשנו כמו עליסה בארץ הפלאות. בהמשך המסלול ירדנו מהשביל כדי לראות את גבי חווה. מהמם ומומלץ ביותר!!! המקום מרגיע ומלא בצמחיה פורחת. המשכנו בעליה תלולה שבסופה הגענו לחניון הלילה.
לכל המעוניינים הטמנה מספר אחת נמצאה בריאה ושלמה!

היום השישי עשר (הטמנות)

קמנו לנו בשעה נורמלית (כמובן לא אחרי 7:00) התארגנו בכיף אכלנו ארוחת בוקר ואז הפ הגיעו! אבא וסבא של דנה.

יצאנו לבלות בדרכי הג׳יפים העקלקלות בכדי להטמין לנו מים לשבוע הקרוב.
בין היתר לנקודות ההטמנה עצרנו בעוד כמה מקומות נחמדים ביניהם אגם ירוחם, הפריחה בנחל מדור, מקדונלס. בהחלט יום כיף!

במשך היום ראינו מה מצפה לנו בהמשך השביל וכמובן קיבלנו פירוט מעשיר מסבא אמנון על המסלולים אותם נעבור.
מותשים ועייפים סיימנו את כל המשימות ונסענו לצ׳אקרה-אירוח אותנטי במצפה רמון. שם חיכה לשני רותם! שהגיע לבקר מהצפון הרחוק. ישבנו שלושתינו לארוחת ערב וגילינו שלבעל המקום יש הופעה בערב במלון בראשית והוא הזמין אותנו לראות! כמובן שבלי היסוס קפצנו על המציאה להיכנס למלון בראשית!!!

לסיכום, מלון בראשית מהמם ונשמח אם מישהו יתנדב לקחת אותנו ללילה או שניים שם. בנוסף, הצלחנו להטמין בכל המקומות שרצינו, תישארו איתנו כדי לגלות אם מצאנו את כל ההטמנות!
תודה רבה לאבא וסבא של דנה :)

עוד משהו מגניב שראינו

היום החמישה עשר (שדה בוקר)

בגלל הגשם שהחליט להמשיך גם במשך היום החלטנו להישאר ליום מנוחה בקיבוץ. קצת שיעמם לנו ולא רצינו להעיק יותר מידי אז החלטנו לעבור למדרשה שם התארחנו בחדר שביליסטים שנמצא במכינת הנגב. בחדר פגשנו עוד כמה מטיילים שגם באו להתארח שם. מותשות מחוסר מעשה פרשנו לישון מוקדם.

היום הארבעה עשר (חניון הר ארדון - מצפה רמון)

התעוררנו לפני כולם והתחלנו להתארגן עד ששאר החברה יקומו ויקפיצו אותנו חזרה לשביל. בדיוק שכבר התייאשנו מלחכות התעורר שילר ובלי היסוס קם ולקח אותנו לטיול ג'יפים פרטי עד לשביל.
עלינו לנקודת תצפית יפה ומשם כבר ראינו את נקודת הסיום במצפה רמון. המשכנו ללכת חשוב לציין שבאותו היום הייתה אזהרת שיטפונות כללית, ולאורך כל הדרך קיווינו שהאזהרה תתגשם, פקחנו עיניים וחצינו נחלים רבים במהירות אך דבר לא קרה...
שוב טיפסנו הפעם על שן רמון מה שהיה טיפוס כמעט אנכי וקשה מאוד ירדנו והמשכנו ללכת בנחל רמון וראינו הרבה מאוד מטיילים שאולי גם הם קיוו לראות שיטפון ואולי ( מה שיותר הגיוני בגלל כמות הילדים) היה להם משעמם במצפה. התחלנו את העליה לכיוון מצפה ואז התברר לנו שהמסלול שונה ואנחנו עולים ישר אל הבית ספר שדה, המשכנו במסלולינו החדש ואז התחיל הגשם... עלינו במהירות והגענו לבית ספר שדה, משרדי ההנהלה היו סגורים אז הלכנו למקום היחיד שפתוח חדר האוכל שם עבדו שתי בנות חמודות שהציעו לנו להתכבד בשאריות ולחכות בחדר אוכל עד שהן יסיימו לעבוד. הן סיימו לעבוד אך משרדי ההנהלה עדיין היו סגורים, בגלל הגשם והרוח החזקה לא הצלחנו להקים אוהל ונכנסנו לחכות באחד החדרים שהיה פתוח לבסוף נפתח המשרד ופגשנו במזכיר שלא ברור למה הוציא את העצבים שלו עלינו ואמר שאין חדרים פנויים ( כל המקום היה ריק) ושזו אשמתינו שלא הזמנו מקום שבועיים מראש (שימו לב -לפני שבועיים היינו באילת) לא ציפינו ליחס כזה מהחברה להגנת הטבע.. התאכזבנו מאוד, ונסענו באוטובוס לשדה בוקר להתארח אצל עדן, שדאג לנו במהירות לחדר פנוי אצל אמיר תודה רבה לכם!

הם דווקא קיבלו אותנו יפה

היום השלושה עשר (גב חולית - חניון לילה ארדון)

יום אהבה שמח! 

הצל של שני ודנה

בוקר יום האהבה, שתינו לבד במדבר הגדול, נפש חיה לא נראית באופק.. אז הלכנו לחפש אנשים!

עלינו על כרבולת חרירים - מה שהיה קשה אך 

עברנו אותה בגבורה הנוף משם היה מהמם

ראינו את הר ארדון ובקעת ארדון הצבעונית.

משם ירדנו לשמורת טבע פארק רמון וראינו עץ שיטה - היחיד באזור, מושלם למנוחת צהריים, בדרך לעץ פגשנו שלושה בחורים דיברנו קלות והם התיישבו תחת העץ ולא הזמינו אותנו לשבת איתם (להזכירכם זהו יום האהבה והרגשנו דחויות). 

אבל הפסד שלהם לא רק שהם לא נהנו מחברתינו בהמשך קיבלנו עוגיות מזוג נחמד שדאג לנו והחלטנו שלא לכבד את הבחורים. אכלנו את העוגיות הטעימות והמשכנו בשביל. המקום היה מאוד מטוייל וכל רגע פגשנו אנשים שמחנו מאוד.

המשכנו לטיפוס על הר סהרונים וממנו המשכנו לכיוון חאן בארות, שלפי הספר נמצא במרחק 3 ק"מ במישור - שקר, הדרך הייתה מלאה עליות ומורדות. הגענו מותשות לחאן בארות, שם תכננו לישון, אבל! בדרכינו לשטוף את הכלים לפני האוכל שמענו צרחות מוכרות, זו הייתה לא אחרת מנעם סלטון, שהגיע עם חבריה מהצבא לטיול ג'יפים באזור.

המפגש המרגש 

 הם התיישבו לאכול בחאן והזמינו אותנו להמשך טיול ולינה איתם בשטח. ברור שהסכמנו, ויצאנו לטיול ג'יפים סוער בסופו הגענו לחניון לילה ארדון, נהנינו איתם מאוד, הם היו מאורגנים ומתוקתקים זה הרגיש ממש כמו טיול עם ההורים. 

עשינו קידוש ואכלנו פויקה איכותי :)

הערב המשיך מסביב למדורה ונהננו מאוד מחברתם! 

תודה לכם כי בזכותכם היה לנו ערב מלא חם ואהבה: דן התקתקן, שילר שהקפיץ אותנו בבוקר, אביאור חיים של נעם, איתי השליש, רדוני שהצבא משלם לו לאכול, סנדלר, בשש,עידו, יובי כרובי, זהר, מארק וכמובן נעם המלאכית שלנו לארוך כל הדרך!